בחלק הקודם של המאמר עסקנו ביסודות של עולם הסייבר ואבטחת המידע, ולמדנו להכיר מעט איך המוח של האקרים עובדים. בחלק הזה נלמד קצת יותר על איך אפשר להתגונן, ועל מה קורה ברשויות המקומיות בארץ.
אסטרטגיות התגוננות
עולם הסייבר, ממש כמו כל עולם שבו העיקר הוא התגוננות מפני פשע, הוא עולם שחשוב להכיר בו את המניעים והיכולות של מבצעי הפשע. במאמר הקודם הגדרנו עולם כזה כ"עולם עיסוק לעומתי" – עולם שמגיעה כתגובה לתופעה שכבר קיימת – וראינו בנוסף כמה התמונה מורכבת, וממילא גם כמה ההתגוננות לא פשוטה.
ואכן, כפי מספר הכלים לבצע תקיפת סייבר, כך גם מספר הכלים להתגונן מפניה. אך גם פה, למרות הריבוי, עדיין ניתן לחלק את ההתגוננות לשלוש אסטרטגיות עיקריות: אסטרטגיה של התגוננות לאחר מעשה – התמודדות עם תקיפת סייבר שכבר אירעה, על מנת למזער את הנזק שלה, ולסיים אותה; אסטרטגיה של התגוננות תשתיתית מבעוד מועד – שעיקרה אספקת הגנה תשתיתית בשגרה ומבעוד מועד לסוגי התקיפות העיקריים שעלולים להתבצע נגדנו בעתיד; ואסטרטגיה של התגוננות ממוקדת מבעוד מועד – התגוננות מיוחדת שנעשית לפני אירוע ספציפי שאנו צופים שיקרה. למשל, מערכות רבות בישראל ממוגנות בצורה תשתיתית שמספיקה לימי שגרה – אך אם אנו צופים מלחמה באיראן (לדוגמא), כדאי יהיה לנו מבעוד מועד להיערך להתקפות סייבר עצימות שככל הנראה יבוצעו סביב התרחשות המלחמה, ולתגבר את מערך אבטחת הסייבר מעבר לרגיל.
חשוב לציין שכל האסטרטגיות האלו צריכות לפעול בשני המישורים שציינו בחלק הקודם של המאמר: גם במישור הטכנולוגי – אך לא פחות חשוב מכך במישור התודעתי וההדרכתי למול משתמש הקצה שבתוך הארגון. בסופו של דבר חובה לזכור, שלא משנה כמה משוכללת תהיה מערכת הגנת הסייבר שלנו – אם אחד מהעובדים שלנו ייפול למתקפת דיוג, וימסור בלי כוונה את פרטי המשתמש והסיסמה של המערכת להאקר שמבצע נגדנו תקיפה – ההאקר עדיין יוכל להיכנס ולהסב לנו נזק, לפני שנשים לב שמי שמנסה להיכנס למערכת הוא האקר ולא סתם עובד משרד רגיל.
כל זה נשמע כמו הרבה מאוד מאמץ – ואכן, מדובר על מאמץ רב. וככלל – כבכל מערכת – השאלה הגדולה כאן היא אכן שאלת העלות מול התועלת. כמה אנחנו עלולים להפסיד במקרה של תקיפה, וכמה כל זה "שווה לנו" למול ההיערכות והכספים שאנחנו צריכים להשקיע טרם תקיפה כזו?
הרשויות המקומיות והסייבר
אבל למרות הכובד של השאלה הזו, נדמה שבמקרה של הרשויות המקומיות היא לא באמת מתחילה. אמנם השקעה במערך הגנת סייבר לרשות המקומית אינה השקעה של מה בכך, והיא כוללת לא רק השקעה במערכות טכנולוגיות חדשות – אלא גם הדרכת עובדים, והטמעת שימוש במערכות. אך בסופו של דבר אלו מתגמדים למול הנזק הצפוי מתקיפת סייבר: הנתונים שרשות מקומית מחזיקה במאגרים ובמערכות המיחשוביות שלה הם רגישים מאוד, וכוללים נתוני זהות של התושבים – ובו בזמן, השבתה של מערכות קריטיות של הרשות המקומית משמעותה פעמים רבות חוסר יכולת להעניק שירותים חיוניים ומיידיים לתושבים. יתרה מזו, תקיפות סייבר נגד מערכות של רשות מקומית כבר אינן בגדר "פנטזיה דיסטופית", אלא דברים שקרו וקורים ביתר שאת בשנים האחרונות.
כך למשל, בכתבה מהארץ בתאריך 20/05/24, מדווח על עירייה גדולה בארץ שסבלה ממתקפת סייבר למשך חודש, כאשר לאורך כשבוע שלם (!) היא לא היתה מסוגלת להעניק שירותים במוקד הפניות לתושב. כמו כן, בפאנל אנשים ומחשבים מיולי 2024 דיווח מערך הסייבר הלאומי כי בכל רבעון יש 40 התראות ממוקדות לתקיפת סייבר ברשויות המקומיות, ושבאותה התקופה זיהו עלייה של פי שלושה בתקיפות הסייבר על רשויות מקומיות. המערך גם אמר באותה הזדמנות, שמאז תחילת מלחמת "חרבות ברזל" ועד לאותו חודש מערך הסייבר ליווה 10 אירועים של תקיפות בעיריות (!). חשוב לציין שהנחת העבודה כרגע היא שכלל הרשויות המקומיות בארץ הן יעד לתקיפה – גם רשויות קטנות ולכאורה זניחות יותר – שכן מטרת התקיפה היא לא רק חסימת שירות לתושבים ויצירת נזק, אלא גם ובעיקר נזק תודעתי של ניצחון כביכול על מערכות ממסדיות שמייצגות את ישראל.
ועל אף כל אלו – המצב כיום בישראל הוא שאין אף חובה חוקית לרשות מקומית להגן על המידע ועל המערכות שלה מפני מתקפת סייבר. לא זאת בלבד אלא שגם בתזכיר חוק הגנת הסייבר הלאומית שיצא להערות הציבור בינואר האחרון, שמנסה ושאמור לבצע הסדרה של העניין, נקבע (נכון לטיוטה הנוכחית) – שהחובה לספק הגנת סייבר על מערכות המידע תוטל רק על רשויות שמונות 90,000 תושבים ויותר. אין לדעת האם הרף הנ"ל נקבע מתוך הבנה שרשויות קטנות יותר לא יוכלו לעמוד בהוצאות של התקנת הגנת סייבר ראויה, או מתוך הנחה שרשויות כאלו הן יעד פחות אטרקטיבי לתקיפה. אך עם זאת, יצויין שכיום בישראל 237 רשויות מקומיות מתוך הסך הכולל של 257 (לא כולל מ"מ תעשייתיות) מונות פחות מ-90 אלף איש (!). דהיינו, אם הצעת החוק תעבור במתכונתה הנוכחית, הרי שהרוב המוחלט של הרשויות המקומיות יישאר ללא הסדרה בתחום.
מה קורה בשטח?
ההתגוננות מפני תקיפות סייבר היא לא רק עסק יקר עבור חברה או רשות מקומית – אלא גם מסובך. הן מבחינת הידע שהוא מצריך, הן מבחינת משאבי כוח האדם, והן מבחינת הטכנולוגיות הנדרשות. ועל כן רבים היום פונים למעשה לספקים חיצוניים שיספקו עבורם את מה שקרוי שירותי "סים-סוק" (SIEM-SOC). בפשטות, הכוונה כאן היא למרכז פיזי או וירטואלי שבו יושבים אנליסטים מתחום הסייבר, שכל תפקידם הוא ניטור מתמשך ועירני של המערכות של הרשות המקומית, ולוודא שלא מתרחשת נגדן תקיפת סייבר. בתוך המערכות של הרשות מותקנות מערכות ניהול שתפקידן לאסוף נתונים ולחפש דפוסים חשודים שמצביעים על תקיפת סייבר אפשרית, ובמקרה שאלו מזוהים – לפעול בהתאם לפי ההנחיות שנקבעו מראש. במקרה של תקיפה, האנליסטים של הסייבר במרכז השליטה מנהלים את האירוע ובולמים אותו.
פתרון מסוג זה יכולות רשויות מקומיות להשיג בצורה עצמאית או גם דרך מכרז הסייבר של משכ"ל – שמעניק לרשויות מקומיות את שירותי חברת ness בתפעול siem-soc, תוך ליווי בהתקנה והטמעה ברשויות המקומיות – גם הקטנות ביותר – ותוך מימון לרשויות הנצרכות בכך. בנוסף, תמיד מומלץ לכל עובדי הרשויות המקומיות ללמוד על הנושא במאגרי המידע הנגישים באינטרנט, ובראשם אתר מערך הסייבר הלאומי, שגם מציע קורסים התחלתיים בחינם (ראו פה). וכמובן, אחת הדרכים הטובות ביותר לבחון מה כדאי לעשות היא ללמוד משותפים אחרים ברשויות המקומיות או מאנשי מקצוע בתחום, אליהם תמיד נשמח להפנות אתכם.
המציאות הלאומית המיוחדת שלנו, בתוספת להתקדמות המהירה ביכולות האינטרנטיות ומהפכת ה-AI, מציבים לנו אתגרים שלא בהכרח צפינו אותם מראש. אחד מהתפקידים של מרכז החדשנות לערים חכמות MiC הוא לנסות להגביר את המודעות לנושא בקרב הרשויות המקומיות, ולעזור בבחירת פתרון מתאים. אנו מקווים שהמאמר הנוכחי עשה לכם קצת סדר, ויהווה לכם מעין שער להבין את המורכבות הזו של עולם הסייבר ולהמשיך הלאה.
